אי אפשר לדבר על ילד בלי לדבר על היחסים שלו עם האחים שלו  ואין ילד שלא מזכיר את האחים שלו בתהליך טיפול באופן זה או אחר.

אז כמה עובדות על אחים ומה ניתן לעשות עם מריבות אחים (:

  1. קינאה בין אחים היא מצב טבעי. כולם רוצים את תשומת לב ההורים והערכתם ולשם כך הם יצטרכו לא פעם להלחם על מקומם.
  2. השוואה בין הילדים  על ידי משפטים כמו "למה אתה לא כמו?" למשל, יכולה ליצור תחושת נחיתות ולגרום להגברת פעולות להשגת תשומת לב שיכולות לכלול תוקפנות, ניסיון פגיעה בעצמי או באחר, קבלת אשמה לעיתים קרובות ויצירת תחושת "קורבנות" לשם גיוס ההורים להגנה.
  3. על מנת לא ליצור את תחושת הקיפוח חשוב:
    • לאפשר להביע רגשות כמו כעס, תסכול, קינאה, אכזבה ולשוחח עליהם. בלי לבטל אותם.
    •  לשים לב שלכל ילד יש צרכים שונים המשתנים גם הם בהתאם לגיל וליכולות ונכון לא רק לשים לב ולהתאים את עצמנו לאותם צרכים, אלא, גם לדבר על זה. כך יבין האח הצעיר כי האח הגדול הולך לישון אחריו כי הוא אכן גדול יותר ומסוגל ליותר ויום יבוא וגם הוא יוכל לזכות באותה פריוולגיה. בהתאם צריך להזהר מאמירות כמו "תוותרו לו, הוא קטן" ולתת לאחים לאמוד את הכוחות שלהם בעצמם תוך אותה הכרת צרכי אחר.
    • כשילד אומר "למה הוא מקבל יותר" לא לנסות להוכיח אותו ולומר "אתה קיבלת …. " אלא, להחזיר את המיקוד אליו ולשאול "מה אתה עוד צריך שלא קיבלת"?
    • לשים לב: גורם סיכון לתחושת קיפוח הוא ילדים המגדלים את אחיהם. תחושת הכוח עלולה לבלבל ובעת נוכחות הורים לא יהיה ברור מעמדם והם עלולים להביע תסכול על ידי תוקפנות או להפך ריצוי יתר וויתור עצמי.
  4. מחקרים שבחנו מריבות אחים גילו כי הן הדבר הכי טבעי שיכול להיות – משפחה, בית, זהו שדה התרגול החברתי הכי נגיש, זמין ובטוח לילד. דרכו הוא לומד להתאפק, יחסי כוחות, מעמד חברתי, תרבות שיח וכן גם תרגול השגת מטרות ושלט הטלוויזיה הוא בהחלט מטרה טובה לסימון טריטוריה… כשהילדים שלי רבים (כמו בתמונה שצולמה בספונטיות בסשן צילומים משפחתיים) אני תמיד מחייכת ואומרת להם שזה טוב, ככה הם מתפתחים..משום מה זה הרגע שהם מפסיקים(-; .
  5. ילדים רבים  לא רק לשם השגת הדבר שאותו הם רוצים וקביעת המעמד שלהם אלא לא פעם על מנת להשיג את תשומת לב ההורים ולבחון אותם. האם הם שוב יאשימו אותו ? האם אותי ? האם יאהבו אותי אם אפגע באח שלי ? מי ביננו הוא הטוב ומי הרע וכן הלאה. שימו לב שיש זמן אחר מוגדר ואיכותי שבו הילד מרגיש שאתם איתו.

יש לי אח קטן, שלא מזמן בא לעולם,

לא מדבר ולא הולך, אח קטן

עיניים לו תכולות גם צוחקות וגם בוכות,

אף כפתור תלתל זהוב וחיוך מתוק, אהוב.

וכולם אוהבים אותו איתו הם משחקים

לא יודעים הם כלל וכלל, שגם אני עוד קצת עולל

וכולם אוהבים אותו, אותי הם שוכחים

כי אני כבר קצת גדול לגדולים.

אריק אינשטיין, שם טוב לוי, נאורה שם

מה עושים ?

ראשית שמים לב שרוב מריבות האחים יהיו מול "קהל" או בהתערבות טכנית של ההורים למשל משפחה השבוע שדיווחו שהילדים כל יום מתקשרים כמה פעמים כשהם בעבודה ומתלוננים על האח שעשה והרביץ ולקח.
הם גם דיווחו שלרוב הם יאיימו בעונשים כשיחזרו הביתה.
אני הנחתי אותם להזהר מלהיו בתפקיד השוטר או השופט וכשילד מתקשר בעיקר להיות מולו בטכניקת "בוחן המציאות" שלי (באתר) – "אני שומעת שכואב לך והוא עשה לך" ולתת כלים לילד לשמור על עצמו בלי התייחסות למעשה האחר באותו רגע כשהם רחוקים. יש לשים לב שהתערבות מרחוק עלולה לייצר הרבה כעס שיחזור כמו בומרנג להורים כשצד אחד ירגיש שלא שפטו אותו כראוי.

לכן לרוב – פשוט לא להתערב! כלומר, בערך:

העקרון הכי חשוב שצריך להנחות אותנו באי התערבות במריבות אחים הוא הקניית מיומנות חברתית של כניסה לתוך מחלוקת ופתירתה ללא תלות חיצונית. זוהי למעשה אחת מהמיומנויות החברתיות כי חשובות ושכיחות שילד יזדקק לה בהמשך חייו.

למרות ההמלצה לא להתערב בפתרון, חשוב לשים לב לעוצמת המריבה, אם יש סכנה ממשית- נבקש להפריד בין האחים לשם שמירת מרחק אך לא נתנה את הפתרון בעונש חיצוני, זוהי לא הקניית מיומנות. עם זאת, בזמן רגוע יותר לשאול את הילד איך הוא הרגיש, האם הבין מה קרה ולעבור איתו על רעיונות או אפשרויות נוספים לפתרון- זוהי הקניית מיומנות.

דוגמאות מטיפול:

בטיפול פרטני כשעולה נושא הקנאה לאח אחר- אני מנסה לברר מהיכן היא נובעת אבל בעיקר מה הילד באמת צריך ומבקש כלומר  "כשהוא מצליח יותר, האם זה לוקח ממך דבר מה? "     זו שאלה שתקדם את הילד להביט על עצמו, להקשיב לרצונות שלו, ולקבל הענות אליהם, ללא תלות באחיו.

בטיפול משפחתי, אני פעמים רבות מזכירה שלמשפחה יש גבול, למשל 5 עיגולים על דף נייר אחר. וכל פעם עיגול אחד יהיה יותר גדול כי הצרכים שלו משתנים – כשנולד תינוק העיגול שלו גדול יותר, שאמא חולה גדול – ובהתאם כולם קטנים יותר לרגע וכן הלאה. היחסים דינמים ומשתנים וזה חשוב בעיקר לשם החזקת התקווה לשינוי .

בטיפול במוזיקה -נוכל לתת מקום  לפסקול של המריבה – לשאול מי אומר מה ולתת כלים למשל להביע את המוזיקה שלהם או לכתוב את המשפט הכי נפוץ, כמו כן נוכל לתרגל הכרה בצרכי האחר למשל דרך שאלות מעגליות כגון "מה לדעתך אח שלך חושב כשאתה מרביץ לו? ומה אמא? " ועוד.

לסיכום :

כשאין מריבות והכל דבש תותים ושקט  באופן פרדוקסלי נחשוש יותר.

חשוב לתת מקום למגוון רגשות כדי שאלו יעלו ויופיעו מעל פני הקרחון ונוכל להתמודד איתם ולא יוחבאו בתחתית ויתפרצו כגייזר חם מאוחר יותר.

כשיש מריבות- לא למהר להתערב  ובמקום להסכים להיות שם, לשקף את מה שרואים ואחר כך לעבד את האפשרויות להתמודדות, אולי אחרת. 

יום משפחה שמח (:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

two + fifteen =

© 2022 הדס שמואל.

בניה - שמרת דיגיטל - מומחה מחשוב ואינטרנט, עיצוב - סטודיו לעיצוב הלית קלכמן

Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support