גמילה – משמעות המילה, היא להפסיק הרגל שהיה קודם.

היכולת לשלוט בהפרשות, היא חלק חשוב מהשלב ההתפתחותי הנקרא “דיפרנציאציה” ומשמעותו היא נפרדות. עד גיל שנתיים לערך, התינוק (ובהמשך פעוט) תלוי בהוריו למילוי רוב צרכיו. לקראת גיל שנתיים, מושגת שליטה מוטוריות משוכללת (היכולת ללכת, לתפוס, לתכנן תנועה: למשל לרצות חפץ ולהשיג אותו) ומתחילה להירכש שפה פונקציונלית (היכולת להביע רצון “את זה!” והמשך “רוצה מים” וכו’). בד בבד מתחילה להיות הבנה חברתית- כלומר רצון לשחק עם ילד אחר או להפך, שילד אחר לא ייקח לי (הכל שלי!) והמשימה ההתפתחותית של הפעוט בשלב זה היא להבין כי הוא נפרד מהוריו. כלומר יש אמא ויש אותו ואנחנו לא אותו דבר. גמילה מחיתולים היא חלק חשוב בתהליך, שכן הילד לוקח (וצריך לאפשר לו לקחת) את השליטה על הגוף שלו.

מתי הילד “בשל” לגמילה?

ילד שמבין הוראות מורכבות כמו “לך תביא לי את הבקבוק”, ילד שכבר מבין שהולכים לשירותים והמקום מוכר לו  (ראה את אמא, את אבא, אחים וכו’), ילד שמתחיל להפריע לו החיתול או מה שיש בתוכו או ילד שניתן לצפות את הזמנים בהם הולך לשירותים, ילד שמסוגל להוריד ולהלביש את מכנסיו (להפשיל ולהרים)  הוא ילד “בשל” לגמילה לכאורה.

בעצם, רוב הבעיות בגמילה מתחילות בשל חוסר הבנה של שלב ההתפתחות הרגשית של הפעוט.

הפעוט בגיל שנתיים בשל מבחינה גופנית לשלוט בעשיית הצרכים ועל כן הוא יכול להחליט מתי “לשחרר” ומתי “להחביא” את רכושו שלו, ההפרשה שלו. כמו כן, אם בכל פעם שאמרת לילד “כל הכבוד” כאשר הוא עשה את צרכיו, ייתכן שהפעוט יחשוש לעשות את צרכיו בפעם הבאה- הוא חושש מציפייה- אם כבר התרוקנתי- איך אמלא שוב את המיכל ? כמו כן, הקקי הזה, הוא מבחינתו חלק מהגוף שלו ועל כן הוא תוהה אם משהו עלול לקרות לשלמות גופו כאשר חלק ממנו יהיה חסר (ילדים גם שונאים בשלב זה להסתפר ולגזוז ציפורניים מאותה סיבה). כאשר הוא כבר “מעניק” להוריו את הפרשותיו הוא תוהה לו מה עושים איתם ולאן לעזאזל הקקי הזה הולך.

לכן חושב להתחיל גמילה בהסבר לגבי משמעות הקקי בחיינו: אנחנו אוכלים אוכל ומה שהגוף שלנו לא צריך הופך לפסולת שהיא ההפרשה. כולם עושים את זה ולכולם יש קקי בזמנים שונים וכמויות שונות.

אני ממליצה תמיד לגמול קודם מבקבוק ושתיית לילה ואז להוריד לחלוטין חיתול.  תמיד שואלים- “מה גם בלילה?”.

אני מאמינה, ומניסיון רב שנים, שכן. המסר צריך להיות חד, קצר וברור “אין חיתול- אנחנו סומכים עליך שאתה יכול!

לרוב קל לילדים לשלוט בצואה מאשר בשתן, במיוחד בעת פעילות. רצוי להתחיל טרם הגמילה, להתנסות כמשחק בשימוש בסיר או באסלה בשעה קבועה (למשל לשבת 5 דקות תמיד לפני המקלחת), לאחר הצלחה ראשונה, לרוב הילד מראה מוטיבציה לנסות בעצמו שוב בהזדמנות אחרת. יש וכדאי להיערך קודם לתקופה של החלפות מרובות. יש ילדים שתקופת הגמילה תהיה יומיים, יש שתהיה חודשיים. בעת “בריחת הפרשה”, יש להיעזר בסבלנות, להחליף בנעימות ולעודד את הילד להצלחה הבאה. 

אני ממליצה לא להעיר את הילד בלילה לשירותים ובוודאי לא להחליף לא מתוך שינה- המטרה של הגמילה היא לקחת אחריות על גופי ועל תוצריו ובעת קימה והחלפה משינה אנחנו עלולים להרוס את המנגנון הזה.

כאשר ברח לילד פיפי/קקי בלילה- אם לא התעורר, הניחו לו להתעורר מזה ובנתח החליפו. לילדים מעל גיל 3.5 מציעה גם להוסיף את המשפט ” הפיפי השובב הזה שוב ברח! מחר תנסה לתפוס אותו שוב” .

אל תאמרו “עשינו פיפי”- משפט שכזה לא עוזר למשימה ההתפתחותית שהיא הנפרדות כאמור אמרו במקום “עשית אתה קקי ואני אעזור לך לנקות”.

בעיות בגמילה

אנקופרזיס- התלכלכות

הכוונה היא לבריחת צואה או התאפקות בילדים לאחר שעברו גמילה מחיתולים (לפחות חצי שנה של גמילה יום ולילה). הסיבות לאנקופרזיס יכולות להיות מצורך בשליטה, קושי לשחרר, המנעות מטראומה (היה כואב) ועוד. הטיפול יכלול זיהוי הסיבה להתלכלכות ובניית תוכנית התנהגותית בהמשך.

אנורזיס- הרטבה

הרטבה נחשבת בעיה רק אם היא מתרחשת באופן קבוע. הרטבה ראשונית היא כזו שהילד מעולם לא היה גמול לפחות חצי שנה ברציפות יום ולילה , הרטבה שניונית מופיעה לאחר גמילה מלאה. ההרטבה לרוב היא סימפטום. דרכו של הילד לומר לנו שעלינו לעשות משהו אחרת ביום יום.
לשני סוגי ההרטבות גורמים שונים.
הרטבה ראשונית –
לרוב המשמעות שלה היא שמשהו בגמילה הראשונה השתבש. ייתכן שהיה שם
לחץ לגמילה שהופעל מבחוץ וזו דרכו של הילד לשמור על רכושו. ייתכן שהילד נמצא בקונפליקט של
שחרור-ושליטה מול הענות חיצונית או מרידה בהיענות מסוג זה.
הרטבה שניונית-
לרוב קוראת משום קושי של הילד להגיב לשינויים בחייו או כתגובה לטראומה עת
מנגנוני ההגנה נחים בלילה.
להרטבה הראשונית מרכיב גנטי משמעותי בעיקר אצל בנים.
להרטבה עלולות להיות סיבות שונות אך כל או אחרת היא עלולה לעלות מחיר כבד חברתי ואישי (ריח
שמעורר דחייה, לא ניתן לישון אצל חבר ועוד ,דימוי עצמי נמוך, חשיפה לדלקות שתן, להורים כבר נמאס, מתקיימת זהות שלו סביב השתן וההתעסקות בו ועוד.

הטיפול בהרטבה צריך להתחיל מהנקודה הנוכחית כך שלמעשה אמירות כגון “כבר ניסינו” הן אמירות
מגבילות ולא מקדמות. יש לבחור בדרך פעולה אחת מעתה ולהתמיד בה.
כל טיפול התנהגותי או עם אספקט רגשי חייב שיתחיל רק לאחר שלילת ממצאים רפואיים כגון דלקות שתן, שרירי אגן רפויים ועוד.
סיבה נוספת להתחיל מהנקודה הנוכחית: כמו שציינתי , שהסיבות לבריחת השתן מרובות וייתכן שיש
להן סיבות משניות כעת )ילד שהתחיל להרטיב מפחד אך קיבל יחס בלילה וסיגל לעצמו זמן איכות
לילי עם ההורה לא יפסיק להרטיב אך סיבת המקור עברה תמורות נקודת ההתחלה היא קבלת המצב בהשלמה ואמפטיה: “אתה מרטיב כל לילה, בבוקר נקום ונחליף” .
עידוד עצמאות במידה התואמת גיל במשך היום, עצמאות יתרה יכולה להשאיר את הרטבת הלילה
כסימן לרצון להישאר קטן ותלותי. אם בריחת השתן נגרמה עקב התנגדות הילד היא תפחת לאחר קבלה מלאה כולל אי דחייה מריח שתן.

במהלך השנים טיפלתי בעשרות מקרים של בעיות גמילה וכן אני מקיימת הרצאות בנושא. 

להדרכה וטיפול מוזמנים ליצור קשר 054-6425951

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

ten − 5 =

© 2019 הדס שמואל – טיפול רגשי במוסיקה.

בניה - שמרת דיגיטל - מומחה מחשוב ואינטרנט, עיצוב - סטודיו לעיצוב הלית קלכמן

Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support
Scroll Up