אתחיל מהסוף – אני גם בהם לא מאמינה.
לא מאמינה שהם הדרך, לא מאמינה שהם אפקטיביים וכן ניתן לחיות ללא- אני וילדיי דוגמה חיה לאי שימוש בעונש.
עם זאת אסביר ואפרט כעת את החלופות :
גבולות- כולנו, ילדים וגדולים זקוקים לגבולות. גבולות מסמנים עבורנו סדר וארגון ובתוך גבולות יש יכולת לפעול באופן בטוח. עבור ילדים גבולות מסמנים גם שההורה שומר עליהם וניתן לסמוך על הסדר בו (מה שיפחית חרדה ותסכול).
הצעד הראשון בשימת גבול הוא מראש לקבוע כללים ולהתקיים בסדר יום מובנה ככל הניתן. רק בתוך סדר, תתכן גמישות שאינה סודקת ת קליפת הביטחון העדינה.
ילדים, ולא רק הם, לעולם יעדיפו סדר יום ברור וכמה שפחות שינויים ושהייה באי-וודאות. אגב גם אנחנו לא אוהבים שמטילים עלינו משימת פתע בעבודה או שכועסים עלינו על משהו שלא ידענו שציפו מאתנו. וזה הדבר הבא.
בתוך גבול ברור ניתן לומר מה הציפייה בחציית הגבול וזה העיקרון באי הגעה לעונשים.
כאשר מוטל על ילד עונש, לרוב הוא איננו זוכר אותו כלל. הוא זוכר רק את החוויה של הקיפאון, את הרצון "להחזיר" ואת הקטנתו. בזמן קבלת ביקורת רבים מאתנו מתקשים להיות קשובים לכל פרטי ההסבר ככל שיהיו.
ילדים נולדים עם דחפים לתוקפנות, הרס ועוד. פרויד קרא לזה יצרים. הדחפים האלה נועדו לדחוף אותו ליצור, להתפתח ולהתקדם אך בהעדר גבולות הם גם עלולים להיות הרסניים ופוגעניים. כמו כן לכל ילד עוצמת דחפים מסוג זה שונה. מכיוון שאנו חלק מחברה ולא גרים לבד במערה, יש צורך בלמידת התנהגות מותאמת שתאפשר שהייה "יחד".
כאשר למבוגר (האחראי ) יש החלטה לגבי ערכיו והדברים החשובים לו ניתן להתחיל לחשוב על הצבת גבול.
טיפ זהב: בגילאים שונים הילדים בעלי יכולות שונות ולכן על מנת לא לשוב ולמצוא חוקים שמופרים, רצוי לא להעמיד ילדים במבחן שיוכלו להיכשל בו מראש. מה הכוונה: לא מומלץ להעמיד אגרטל זכוכית בסלון על הרצפה כאשר הילד רק מתחיל ללכת ולגלות את עצמאותו משום שהוא ימצא בו עניין ועלול לשבור אותו. לילד בכיתה ה' לא רצוי לומר אסור ממתקים אם הם מצויים במגירה הכי נגישה בבית ובשפע. וכן הלאה.
כאשר ילד עבר את הגבול, למשל התחצף אליכם, אין יהיה זה נכון ישר להטיל עליו סנקציה כגון "לך לחדר". מדוע? משום שזה לא הוגן, לא הייתה לו הכנה ולא הייתה לו הזדמנות להתארגן לתוך הציפייה שלא יפעל כך ומלבד זו זה משדר דחייה, עצם ההרחקה (המסר הסמוי- לא מקבלים אותך כשאתה "לא בסדר/מדויק לנו") זה לא אומר לקבל את ההתחצפות אלא לומר למשל " בחרת מילים שאינן מקובולות עליי, בפעם הבא שתבחר לומר אותם אז….". זכרו שפעמים רבות ילדים, כמו הורים, עובדים על אוטומט ושוכחים שיש עוד דרכים לפתור בעיה או לפעול בתסכול, הם, וככל הנראה אם בחרתם לקרוא את הפוסט גם אתם, צריכים לקבל כלים יעילים יותר. למעשה – להציע לילד מה כן למשל.
סיטואציה אחרת: ילד בן 7 רוצה את השוקולד לפני ארוחת הערב. אמו מסרבת לתת לו אותו. חשוב כמו בכל המלצה שלי לא לדחות ללא אמפטיה ולכן נוסח נעים אך סמכותי יהיה למשל:" אני רואה שאתה מאוד רוצה את השוקולד אבל עכשיו לא מתאים, תוכל לקבל אותו אחרי ארוחת הערב/מחר…וכו" העניקו תמיד בכל קונפליקט "חבל לרדת מהעץ".
אם בחרתם בעונש אז כאמור- שיהיה צפוי, שנית חשוב שתהיה לו קורולציה-קשר למקרה למשל אם סרב לסגור את הטלוויזיה- מחר יופחתו לו שעות הצפייה (אם הוא מספיק גדול לחכות למחר).
זכרו דבר נוסף- ילדים לומדים מאיתנו, אנו מודל החיקוי, שמשמו דוגמה ראויה לפי אמות המידות שלכם.
