"זה הסתיו עם הענן
יחיאל מוהר מילים שירה אריק אינשטיין
ועם הרוח המיבב,
ואם אתה סתם ציניקן
בכל זאת זה צובט בלב"
"אני רואה איך סדרת.. ממש כמו שהבטחת" אני אומרת לו ואחרי שנייה קולטת שגם אני (!) נפלתי למפלצת הדיבור הסרקסטי, הציני, העוקצני.
ימים אלו של ראשית הסתיו, מזמנים לנו פרקי זמן רבים וארוכים יותר עם הילדים. ככל שהילדים יותר בבית –יהיה בנינו ההורים לבין הילדים נקודות מפגש וכן חיכוך רבות יותר.
אם בימי חול אנחנו חוזרים הביתה רק מאוחר ועד אז הילדים בחוגים/מסכים/כן הלאה, הסיכוי שנעיר להם למשל על אי סידור החדר יהיה בנקודה מצומצמת או כלל לא – כי הוא סידר את החדר מתישהו והיה נוכח מול בלאגן זמן ארוך אך לנו לא היה מושג והתוצאה של חדר מסודר/לא מסודר היא נקודת המפגש.
דוגמה נוספת: "וואו איך דאגת להכין אוכל! " תוך כדי קריצה או נשיפה כועסת או "תראו איך היא מצלמת את עצמה, מה היא חושבת שככה היא תשיג חברים?" ..
מזהים מקומות שגם לכם יצא בטעות משפט שכזה? ציניות על פי הגדרה היא דיבור שמקורו באי אמון בדברי האחר או בניסיון לערער את עמדתו. פעמים רבות, הורים שנמאס להם להתאכזב מהאופן בו ילדם בוחר להתנהג או לא-לפעול לפי בקשתם, יפנו בדיבור ציני כדי להראות שזה לא מוציא אותם מדעתם למרות שהתחושה הכנה היא הפוכה.
אופציות או מה ניתן לעשות ?
למשל במקרה בו פתחתי- יכולתי גם לומר לו "לא סידרת למרות שביקשתי והבטחת" וזהו ולראות מה הוא יגיד. אולי יכולתי להוסיף גם "מערכת הציפיות שלנו בנויה על אמון- כשאתה מבטיח לסדר אחריותך לעמוד בהבטחה ולא- אתקשה להאמין לך בעתיד".
דוגמאות נפוצות נוספות שאני פוגשת בקליניקה בנוכחות הורים וילדים הן "נו בטח רק אתה תגיע בזמן" – משפט שיצא לא פעם מהורי מתבגר/ת ששעת החזרה הביתה היא נושא לויכוח בניהם. או בין זוגות "כן כן בטח שתעשה" ואולי גם קריצה או מבט שמתלווים.
2 הצדדים של הדיבור הציני
לדיבור ציני שני צדדים: האחד- הוא מעיד על אינטלגנציה גבוהה ויכולת חשיבה תועלתנית ומופשטת. אך גם צד שני- הדיבור ציני הוא מתקיף, אך מנקודה חלשה. הוא אינו מאפשר דיאלוג או מניח תקווה לשינוי ועל כך יש לשים לב. אם נפנה קשב לפס-קול שבו מתנגן יותר מידי דיבור ציני נוכל לשים לב מה מארג היחסים בין הדוברים והאם הוא נכון ומספק עבורנו או שאם היינו יכולים היינו בוחרים אחרת.
זכרו שאנו הדוגמה האישית שלהם, שלנו הכוח להתקרב או להתרחק – בחירת מילים זו התחלה מצוינת.
שינוי פס-קול
היכולת להעלות ולשפר את איכות החיים שלנו מתחילה בזיהוי הקושי ואמונה שאפשר וכדאי גם אחרת.
על ידי הקשבה, בחירה, שהייה, רכישת כלים לויסות הורי והבנת עולמו של הילד (הסיבה מדוע לא פעל באופן שפעל- אם משום שההוראות או הציפייה לא היו ברורות, אם משום חוסר יכולת התארגנות ועוד) – יוכלו לחולל שינוי בפסקול הילדות של הילד שלי ובפסקול הההורות, הזוגיות, והיחסים הבין אישיים של כולנו.
בוחרת לסכם את ההזמנה לתשומת לב במשפט שאולי אומר את הכל :
""הידע שלנו הפך אותנו לצינים. השנינות שלנו, הפכה אותנו לקשים ולא נדיבים. אנו חושבים יותר מדי, ומרגישים פחות מדי." ~
צ'רלי צפלין
התמונה הראשית – קרדיט לאתר "הפולניה".
מאמרים נוספים שפורסמו כאן ובYNET על תקשורת אחרת לדוגמה
