בתחילת השבוע שעבר התבשרתי שאני חוזרת לעבודה בבית הספר לחינוך מיוחד. לכאורה זוהי בשורה משמחת רק שמהר מאוד הבנתי שאני לא חוזרת לשגרה מוכרת אלא למקום מתהווה ומשתנה בהתאם לצו השעה וככל שהיו לי שאלות ללא תשובות חשתי כיצד החרדה שוב באה לבקר אצלי וכמה יכולתי להפחית אותה לו הייתה לי הכנה מתאימה.
*(חרדה בימי קורונה? ניתן לקרוא עוד על הסימפטומים שיכולים להופיע בילדים כאן)
רגע לפני שאנו חוזרים, חשוב לתת את הדעת על כמה גורמים שיכולים להפוך גם את החזרה למקום חרד מאוד ולא בטוח ואיך ניתן להפחית את החרדה עם הכנה מתאימה.
*(הפחתת חרדה באמצעות מוזיקה בימי קורונה? הנה גם על זה כתבתי במכבי שפע, כאן , ובמגזין מנטה כאן)
אנחנו עוברים עכשיו תקופה שלא הכרנו ולא יכולנו לצפות אותה ובכל זאת למרות רעידת העולם האישית של כל משפחה, ראינו איך כמו בכל משבר, ככל שעובר זמן אנו מוצאים כוחות בעצמנו, הנסמכים על הניסיון שלנו והיכולת לקבל תמיכה מבחוץ ומבפנים ואנו מתארגנים מחדש באופן המאפשר תפקוד שוטף וטוב דיו. כמו כן, המשבר היה משותף לכולנו מה שעזר להנעה לפעולה בניגוד לתחושת קורבנות שיש בה נטיעה לקיפאון וחוסר תנועה.
*(מה עשיתי בימי קורונה? כתבה בYNET בה השתתפתי בתחילת הסגר כאן )
רוב הילדים הצעירים שבטיפולי התמודדו לפני המשבר עם בעיות חברתיות, קשיים במעברים כולל פרידות ושינויים או בקשיי התארגנות בסדר היום שהביאו לקשיים ביחסים הבין אישיים. מאז שהתחילה "שגרת הקורונה" בעיות רבות נעלמו להן ולא היה צורך להתמודד איתן.
כך
למשל, ילד או נער שהיה חרד מדחייה חברתית יכול היה לנוח מהתמודדות מתישה ולהיות
בטוח בביתו. כמו כן בקשרים מרחוק יכול היה
יכול להימנע לחלוטין או להפך, לבטא כישרון שלו שהוא לא יכול היה לבטא בחיי השגרה
בזכות המרחק.
באופן אישי פגשתי בקבוצה טיפולית של
מתבגרים בזום שינויים מבורכים: היה מקום לנער שתמיד נמנע מהשתתפות להיות לא נראה
בזום אך בכל זאת לשלוט בפעילות ביד רמה כי המחשב עבורו הוא בטוח וקל לתפעול, או
נערה שתמיד צריכה להראות ולא נותנת לאף אחד מקום יכולה הייתה להראות במידה ולתרגל
הקשבה כאשר הזרקור הופנה באופן פיזי למישהו אחר, מה שלא ניתן לעשות בתוך התמודדות
קבוצתית עם נוכחות.
כן דווח לי על ילדה בת 4 לפני החופשה
הכפויה הייתה מאוד צמודה להוריה עד שהיו צריכים להגיע לדחייה כי היא לא נתנה להם
מרחב לפעול בו עצמאית וכעת משהיה להם מספיק זמן ביחד "מיכל-היחד" התמלא
והיא למדה לפעול לבד וההורים מדווחים על שיפור גדול ביחסים ביניהם.
אלו דוגמאות של שינויים שקרו בתוך המשפחה ויש לקחת אותם בחשבון רגע לפני חזרה מדורגת או ישירה לשגרה. בכל שנה בתקופה זו היינו עסוקים, יאנשי חינוך וטיפול, בהכנת הילדים למעבר לכיתה א', לגן, לפרידה מחיתולים, למעבר לחטיבת ביניים להכנה למבחני הבגרות ולצבא ועבור רבים גם למעבר בית שכן תקופת הקיץ היא המרובה ביותר מעברים באופן טבעי. השנה לא נוכל לעשות זאת במידה דומה, סדר העדיפויות הנפשי השתנה וכמו שקודם מילאנו את הבית במצרכים ובנייר טואלט (צורך בסיסי של הנפש לשמור על בטחון) כך גם אנו אנשי הטיפול והחינוך קודם התפננו להתארגנות פיזית של איך שומרים על קשר (זום? טלפון? התכתבות?) ולהתארגנות בביתנו ורק אחר כך לשאר הדברים.
יש לזכור כי רבים מהילדים ייתכן וחוו תחושת "נטישה" – ברגע אחד נעלמה השגרה ואיתה האנשים המהווים את סביבת החיים הטבעית שלהם: ילדים במערכת החינוך, מורים וגננות, מטפלים, חברים וכמובן בני המשפחה המורחבת. רבים מהילדים חוו הורים שנמצאים גם הם במצב של אי-וודאות וחרדה ממה יהיה בפן הבריאותי, הכלכלי ושאר שינויים.
כמו כן המסר של התקשורת היה שמרחב החוץ מסוכן ומרחב הבית בטוח.
כעת מזמינים אותנו לצאת בהדרגה, אך באופן אחר, שונה- עם מסיכה. לילדים רבים זהו שינוי שעלול להיות מאוד מורכב ולכן אני ממליצה כבר עכשיו להתחיל ולעודד ילדים ליציאה קצרה החוצה כשאתם תומכים בהם ורגישים לקשיים.
ההגבלות בתחילת המשבר הוחמרו בהדרגה וכעת ההקלות מגיעות גם הן באותה תנועה הדרגתית ומבלבלת. לצערנו, כמו תמיד, לא נוכל לשלוט בהכול אך כאשר אנו מזהים תנועה כזו של אי יציבות אנו יכולים לקחת בחשבון מספר מרכיבים ולהתכונן אליהם: רגע לפני החזרה למסגרות החינוך אני מבקשת להצביע על כמה משתנים שיש לתת עליהם את הדעת ושיכולים להפריע לאוטופיה של המחשבה על חזרה לשגרה שכן כפי שציינתי למעלה, למרות הטלטלה הגדולה בתחילה, עבור רבים התחילה להיווצר שגרה בתוך המצב וכעת היא עלולה להשתנות שוב ואולי אפילו פעם נוספת באופן זמני (כי יש לקחת בחשבון שייתכן גל שני של הדבקה או סגר מקומי לפי צורך).
ולכן כאשר הילדים חוזרים למסגרות נכון יהיה לשים לב למספר משתנים :
- פערים בין הילדים: יש ילדים שהיה להם מאוד נעים ונוח בבית ויש כאלה שהיה להם קשה עד מאוד. יש ילדים להם היה סדר יום שנשמר ויש ילדים שעבורם התחושה הייתה של חופש מוחלט.
- פערים בין משפחות : משפחות בהן הורה אחד או יותר עבד והורה שני אולי קיבל על עצמו תפקיד בו לא התנסה קודם למשל או משפחות שבהן הייתה דאגה כלכלית קיומית וכאלה שלא, משפחות שבהן ילד אחד חזר למסגרות (חינוך מיוחד למשל) ואחרים טרם ועוד.
- פערים במיקום: בין ילדים שעברו בין בתים ( כמו ילדים להורים גרושים) או ילדים ששהו באותו בית כל הזמן. ילדים שלהם מרחב לצאת אליו (כגון גינה, מושב, קיבוץ) וילדים שאין להם מרחב לצאת אליו.
- פערים ביחסי חוץ: בין ילדים ששמרו על קשר חברתי עם בני גילם, כיתתם או המשפחה וילדים שניתקו או נותקו מקשר ועוד.
- השינויים שעברו: גדלו, למדו על עצמם דבר חדש, התמודדו יותר או פחות עם קושי שהיה ועוד.
אם כן אני ממליצה :
- לזכור את הפערים כפי שהוצגו ולא לנסות לצמצמם אותם אלא לתת להם מקום בשיחה, בפעילות, בסבלנות של התגובות שלנו.
- להכין את הילדים ככל שאתם יכולים למסגרת שהשתנה בדיוק כמו שהייתם מכינים אותם למעבר לכיתה או גן חדשים (עדיף לחכות להוראות רשמיות ולהמנע משמועות).
- לא לצפות שהילד ימשיך מהנקודה בה הוא היה אלא לזכור שלכל ילד יכולת הסתגלות שונה שתלויה בהמון גורמים שונים מולדים או נרכשים.
- כפי שאני חזרתי לשגרה שהשתנתה כך גם הילדים- התאימו ציפיות ליתרונות והחסרונות שבמצב ובחרו מה שמתאים לכם ולכוחות שלכם באותו הרגע.
מוזמנים להמשיך ולדבר על בקבוצת הפייסבוק שלי התפתחות רגשית-יעוץ מקצועי להורים
וכן לדבר על זה ועל דרכי התמודדות בקבוצת ההורים און-ליין.
מאחלת חזרה לשגרה עם כוחות, הדס
