פרוטוקול הפחתת חרדה
נכתב בעקבות ראיון בכאן תרבות , ניתן לשמוע פה.
פחד הוא רגש טבעי החיוני להישרדותנו, לכל גיל יש באופן טבעי אפיון פחדים משלו.
אצל תינוקות נבחין בפחד מרעש, שינוי חד או נפילה ובהמשך סביב גיל 7 חודשים גם תופיע חרדת זרים. בגילאי 3 ומעלה עם התפתחות היכולת התקשורתית והחברתית הפחדים ילכו ויגדלו בשל העיסוק בפער בין הדמיון למציאות, בין היכולת להיות עצמאי ולבד לבין הצורך עוד להיות תלוי. פחדים ממפלצות ומחושך למשל יופיעו בשכיחות גבוהה. בגילאי החביון, גילאי בית ספר היסודי יופיע פחד מדמויות כגון גנבים ורוצחים ובהמשך החיים יופי העיסוק במוות והחשש ממנו ומאי שייכות חברתית.
במצב של איום מוחשי משתלבים במארג הפחדים הטבעיים של הילד גם פחדים נוספים שפוגשים מציאות מוחשית שיוצרת מצב דחק תמידי.
חשוב להבין כי במצב רגיל כאשר אנחנו שומעים רעש חזק במיוחד או אזעקה איננו פוחדים, ראה ערך התראות צפירות וכן הלאה. כאשר מצב של אזעקה שמובילה לנפילה מתקיים מצב של גירוי מותנה אזעקה=איום ואזי מופיע פחד שהוא למעשה "פחד נרכש".
כאשר מופיעים הפחדים הטבעיים אצל ילדים יכולים ההורים לתמוך ולומר "אין שם כלום", "אנחנו שומרים". במצב של איום מלחמתי המצב הוא אחר, ההורים הפעם שותפים לפחד ונמצאים באי הוודאות במידה דומה לילדים. מצב של אי וודאות מגביר חרדה המתבטאת כפחד. מצד שני כולם מפחדים יחד לכך יש גם את עקרון ההזדהות ונחמת הרבים.
אז מה עושים?
- 1. לא מבטלים את הפחד מעניקים לו מקום ועדיף גם צורה וצבע וגודל.
- 2. מצמצמים שיח על איום אפשרי מול הילדים או על י וודאות ותהיות לפעולה, וממול מגבירים את השיח על עוגנים בטוחים בחייהם.
- 3. חשוב לא לייצר תמונת שווא שמתעלמת מהפחדים של הילדים או של ההורים אלא לסייע לזכור את הכוחות הקיימים בכל אחד מהנוכחים במקום שבשליטתו.
- 4. לזכור כי פחד הוא גם תומר סביבתי שמזין זהות ויחסים. ילד שיקבל המון יחס שאינו רגיל בגין פחדיו לא ימהר לשחרר ולוותר על חלק זה בזהותו. שוב, אין הכוונה לומר לו שהוא גיבור ולא צריך לפחד אך להמשיך ולתמוך בכוחות הקיימים והנגישים לו. ניתן לעשות זאת למשל על ידי חיזוק התנהגות מתמודדת ומתפקד.
- 5. מי שהכי במצוקה במשפחה הוא זה שצריך להיות נתמך לאו דווקא הצעיר ביותר וכן הלאה. לזכור הורים כמערכת חמצן למשפחה.
- 6. לא לחכות שהילד ידבר על הפחד אלא לעודד שיח על המצב והתחושות תוך שיתוף הדדי של כל הגורמים המתמודדים.
- 7. לצייר או לשחק או לנגן את הפחד ואת ההתמודדות: סיטואציות, תרחישים, גיבורים, דרכי פעולה.
פרוטוקול עבודה עם חרדה:
מחקרים הראו שילדים ירבו לשחק את הסיטואציה שהפכה להיות חלק משגרתם, כגון השמעת קול אזעקה וצרחת צבע אדום במשחק תופסת עם חבריהם. בהעדר שגרה אחרת זו השגרה המוכרת ואליה ובתוכה לומדים להתארגן.
הכנה לקיומה בחיים או קיומו של איום. התארגנות מולה.
בעת חרדה:
- שיום וזיהוי: אני מפחד- אני מפחד מ- אני עומד במקום ולא יכול לזוז
- חופש פעולה: מה בשליטתי ומה לא- הגדלת טווח הבחירה במסגרת מה שבשליטתי.
- פעולה עם הגדלת הטווח שלה בהתאם ליכולת ולסיטואציה (ניהול הפחד) .
- הסחת דעת: מוסיקה, שיחה, ציור, ספר כל אלו הם מסיחי דעת המפחיתים את עוצמת החרדה. – לילדים כדאי להציע להתמודד עם הפחד.
- התיידדות עם הפחד ובניית דמות מחזקת-שומרת, אובייקט מעבר מחודש ונבחר כגון יצירת פינת "בטחון" בבית, ציור של דמות שמגנה כשמפחדים, אבל, עם עדיפות לבניית חוסן פנימי ללא תלות בחפצים חיצוניים.
- עיבוד הפעולה והחרדה בתום האירוע, תשבחות על דרכי פעולה וכוחות, תמיכה. "ראיתי שפחדת ולא זזת ואז הזזת רגל ובסוף התיישבת" התבוננות רק על היש. נתינת מקום למשוב עצמי לילד גם להגדלת טווח העצמאות שלו בהתמודדות עם פחדים.
לסיכום:
לצערנו לא ניתן להנדס מציאות חדשה וכרגיל יש להתארגן בתוך מציאות קיימת ולא קבועה. בהעדר שגרה נייצר ונדגיש את העוגנים ככל שישנם החל מידיעה מי יכול להיות איתי, לאן ללכת, מה נשאר איתי וכן הלאה. ניתן להפחית חרדה ואת ביטוייה פחד ככל שניתן לו לגיטימציה ומקום גודל וצורה. הופעת חרדה יכולה להתבטא ברגרסיה התפתחותית במקרה חשוב לא להבהל, להמשיך בשגרה ואם צריך כלים נוספים לגשת לעזרה מקצועית לקבלתם, למי שרמת החרדה שלו היא הגבוהה ביותר. לזכור שעבור רבים זוהי שגרה ולא בכל מקרה תתפתח טראומה או חרדה גבוהה, הפחתת סימפטומים על ידי מערכות תמיכה יציבות ככל הניתן.
מאחלת ימים של שקט, מאחלת לזכור את הכוחות להתמודדות מיטיבת ובעיקר שלווה ובריאות לכולם.
