חדר הטיפול שלי מותאם לכל הגילאים ולכל האוכלוסיות ולכן הוא מעוצב בצורה דינמית. בנוסף, גם הגישה בה אני מטפלת היא דינמית ומשמעות הדבר הוא שאין טיפול הדומה למשנהו. מבנה החדר מותאם ומשתנה בהתאם למטרות הטיפול וגיל המטופל
חשוב לזהות את מטרת הטיפול, לפעמים לא הילד הוא זה שצריך טיפול רגשי- הנה ההסבר שלי כפי שהתפרסם בYNET
כמו כן חשוב להבין את תפקיד מעורבות ההורים בהצלחת הטיפול של ילדם כפי שכתבתי בYNET.
חדר הטיפול :
בחדר יש כורסאות, משחקים, כלי נגינה, חומרי אומנות ובעיקר אותי.
אמצעי הטיפול:
האמצעי המרכזי בטיפול הדינמי מתבסס על הקשר והתחושות שעוברות ביחסי המטופל והמטפל בתהליך הטיפולי. תפקיד המטפל לזהות בו את התחושות האלה (המינוח המקצועי הינו "העברה/העברה נגדית") ולפעול בהתאם אליהן ובאמצעותן על מנת לעורר שינוי. עקרון חשוב בגישה הפסיכודינמית הוא עיסוק ב"כאן ועכשיו"- לכן, כפי שכתבתי קודם, יש משמעות לכל מה שמתרחש לאורך קיומו של הקשר הטיפולי.
מעט על כלי נגינה ולמה בטיפול במוזיקה לא צריך לדעת לנגן:
לכל בחירה של כלי נגינה יש משמעות כמו גם לאופן הבחירה ולזמן בה היא נעשית.( בקרוב מאמר על הכלים ומשמעותם)
באופן עקרוני, לכל טיפול פסיכואנליטי יש עקרונות דומים הכוללים צורך במפגשים קבועים, בזמן מוגדר שמטרתם לחקור את העצמי הלא מודע שלנו על מנת לזהות דפוסים המעקבים או מפריעים לנו בחיים, כפי שהם עולים ביחסים הטיפוליים.
דוגמאות לשימוש שונה בחדר בהתאם למטרות הטיפול השונות:
כך למשל ילדה בת 4 עם שקולה כמעט ואינו נשמע, המאובחנת עם אילמות סלקטיבית (אינה מדברת במקומות או מצבים מסוימים בסיס ההפרעה הוא חרדה שמקורה ידוע/אינו ידוע) נכנסה אל החדר בפעם הראשונה חבוקה ברגלי אימה, מפוחדת מאוד, מכורבלת בה. הצגתי לה את החדר וכן הוצאתי מספר כלים שקל להפיק בהם צליל ומותאמים לקטנים כגון תוף, חלילית, רעשנים מחומרים שונים, ביצי הקשה. היא המשיכה להימנע. לקחתי אני חלילית והתחלתי לנגן. כך, כאילו באופן אקראי, התחלתי לנגן בהתאם לתזוזות שלה בחדר. היא מאוד מהר קלטה את זה והחלה להגיב. זה נקרא בשפת הטיפול "שיקוף"- לתת תמונה של מצב במלל או תנועה (גם מוסיקה היא תנועה). משם התחיל מעין משחק הדדי- היא עשתה תנועות גדולות שהצריכו תגובה אחרת שלי לכל תנועה, אח"כ גם בחירת כלי שונה. בשלב מסוים היא בחרה לגשת לסלסלה ולבחור בעצמה חלילית מסוג אחר. במפגש כזה למשל בחרתי בחלילית כדי להיות שווה לה, להיות ללא יכולת "לדבר". היא בחרה אח"כ גם בחלילית למרות שהיה באפשרותה לבחור 20 כלים לפחות מסוג אחר. החלילית שווה לשלי, אולי היא רוצה להיות כמוני? אולי היא רוצה להחליף אותי? בטיפול "טוב" יהיו יותר שאלות מתשובות בשלב ההתחלתי. יש צורך להיות במקום הזה, ה"לא יודע", על מנת להגיע לאותם רבדים לא מודעים שמנהיגים את הדפוסים ה"תוקעים" והלא-מקדמים שלנו.
טיפול אחר, ילד בן 7, מאוד תזזיתי בכיתה, הגיע על רגע קשיים בהתארגנות ובעיות חברתיות. אלוף בכדורגל. מגיע לחדר רואה את הכדור בסלסלה. לוקח אותו, הוא האובייקט המוכר לו, בזה הוא שולט בתוך עולם גדול של עודף גירויים. מתחיל להתעסק איתו, בתחילה עם עצמו. אני לוקחת כדור נוסף ומשחקת לידו. הכדור שלי נופל "כאילו בכוונה". הוא פתאום זורק אליי, אני אומרת לו "אני רואה שאתה מזמין אותי לשחק איתך" (שיקוף מילולי) ומתחיל משחק. לקח כמה פגישות ללמוד לשחק יחד באופן הדדי. בתחילה המשחק לא היה נעים לי (זיהוי תחושה של המטפלת= כנראה שזה קורה לו מול עוד אנשים, שלא נעים להם לשחק איתו) והייתי צריכה להיות שם איתו, ב"לא נעים" זוהי קבלה מלאה ללא תנאים. לאחר מכן, יכולתי להיות עם הלא נעים הזה גם מולו- מכאן החלה הכרה בי כנפרדת ושונה ועקרונות משחק הדדי החלו להופיע בחדר. "המוסיקה" במקרה הזה היו המילים שנאמרו בחילופי הדברים ביננו והתנועה. גם צחוק הוא תנועה. כשכדור עף חזק זו תנועה, גם כשיש רצון לפגוע ולהשמיד.
ילדה בת 12. הגיעה בחשש גדול לחדר. כרגיל הצעתי לה להכיר אותו, לפתוח ארונות ולראות אולי משהו ימשוך את תשומת ליבה. היא ניגשה לאחד ממשחקי הקלפים המוכרים לה ובחרה לשחק בו איתי. כשהחזירה את המשחק, ב"טעות" פתחה ארון שני ובו ראתה את התופים הגדולים. תופי הג'מבה. זרקה אמירה סתמית לאוויר שהיא פעם ניגנה על אחד. כאמור, בטיפול דינמי, אין אמירות סתמיות ולכל מילה או פעולה משמעות, זוכרים? הצעתי לה לנסות לנגן על זה. לקחה את התוף והחלה לנגן. שאלתי אם אני יכולה לנגן איתה אבל בכלי אחר. הסכימה בביישנות. הוצאתי את הקלרינט והתחלתי לנגן.. העדר היכולת להחזיק פעמה יציבה מלמד אותי על סערת-רגשות אפשרית בתוכה. תפקידי במקרה הזה יכול להיות אחד מהשניים: לאפשר להיות בבלאגן הזה, או לנסות ולעטוף אותו במסגרת מסודרת, קצב יציב. ניסיתי את זה ואת זה והבטתי בתגובותיה. היא הייתה זקוקה לקצב יציב מצדי. הטכניקה נקראת "גראונדינג" (קרקוע מהמילה קרקע). כששאלתי אותה בסוף הפגישה מה היה לה יותר נעים, ענתה שניגנתי "קטן" כי זה הרגיש לה נעים יותר. התחושה הזו שאיתה יצאה כבר בפגישה הראשונה, אפשרה פתיחות גדולה מאוד בטווח קצר שקידמה מאוד את מטרותיה הטיפולית.
אגב, גם הטיפולים שלי בנוער ובמבוגרים מושתתים על אותה גישה רק שלרוב השימוש בכלי המוסיקה זניח יותר והמלל נוכח יותר, באמצעים שונים.
וכאן ניתן לקרוא על דוגמאות קליניקות של שימוש במשחקי קופסה מתוך פרסום באתר משחקים בו אני משמשת כמומחית תחום. ומה בעצם יש במשחקי קופסה? כתבתי על זה בYNET כמובן – מזומנים לקרוא.
סיבות נפוצות שבגינן מגיעים לטיפול בקליניקה :
טיפולים בהפרעת קשב טיפולים בבעיות גמילה והרטבה טיפול בבעיות ויסות טיפול בהפרעות התנהגות טיפול באילמות סלקטיבית ועוד….
