"אם לא תלבש את המעיל אני אתקשר לאבא!" אמרה האם לבנה בן השנתיים במגרש המשחקים, פעם פעמיים, שלוש והוא בשלו, מסרב.
"אם לא תכנס למקלחת לא תוכל לקרוא שבוע!" סיפר לי האב על אשתו מול בנו המתבגר.
תמיד זה מזכיר לי את השיר "כמה פעמים" (ספרת עד עשר ושום דבר לא קרה)של רפי פרסקי. גם הוא, בשיר, חיכה שמשהו יקרה אבל לא נקט את הצעדים הנכונים או המתאימים על מנת לקדם את התוצאה שהוא רוצה.
בעצם בטור הנוכחי שפורסם בYNET
תמצאו תשובות לשאלות הבאות
: 1. מדוע ההורה מאיים, האם זו בחירה או כורך המציאות
2. מדוע הילד מתנגד, האם הוא נהנה מהאיום?
3. האם זו הדרך היחידה להניע אותו לפעולה
4. מה כדאי לעשות
לסיכום, כמו בכל טור, ניתנות כאן הצעות הגשה ורקע התפתחותי, מוזמנים לזכור כי שינוי בתקשורת ההורית-ילדית אינו קורה ביום אחד אלא הוא תהליך, אך זה תהליך משתלם ביותר שמביא לאיכות חיים טובה יותר, להורה ולילד.
