ראשית, מהי טראומה?
טראומה היא מצב שבו הכוחות הקיימים בנו, או בילדינו, נעלמים לפתע או אינם מספיקים מול ארוע או חוויה שפוגשים אותנו.
ילדים שונים מגיבים באופן שונה ונפרד למצבי משבר.
מדוע? מפני שאנחנו שונים ביכולות הבסיסיות שלנו, בתמיכה שיש לנו מהסביבה, באופי שלנו וכמובן בניסיון העבר האישי שלנו בהתמודדות מול טראומה או קושי גדול. כך למשל לא כל חייל שהיה במלחמה יצא ממנה עם פוסט טראומה.
בנוסף, ילדים מושפעים מאוד מתגובות המבוגרים המשמעותיים להם.
סימנים קליניים לנוכחות טראומה:
רגרסיה בעצמאות (אי יכולת להרדם לבד, הרטבה, תלות בפעולות שהיו קודם עצמאיות כמו אכילה או התלבשות ואפילו התמודדות מול תסכול כגון ילד שלקח את המשחק של הילד) .
עקרונות להתמודדות-
- חשוב להגיב בסמוך לאירוע, תגובה מאוחרת השפעתה פחותה.
- לאפשר ביטוי החוויה ללא מילים: משחק, ציור, שיר, ספרים וכדומה.
- אם החוויה עולה- לנסות לפרוט את התחושה לפרטים- היכן עוד הרגשת ככה? האם מוכר לך? מה אפשר לעשות? ולתת פרופורציה לחוויה.
- להחזיר אמון וצפי לגבי מה שכן ידוע לנו על אירוע קרוב יחד עם ליווי מילולי ואפילו תמונות: "אתה תגיע לגן, בגן החדר שבו יערך המפגש הוא…שם תפגוש את….".
- לתת כלים נוספים להתמודדות= פיתוח גמישות מחשבתית. כאשר ילד מרביץ לי האם אני מחזיר לו? קורא לגננת? מתרחק? מספר לילד אחר? – יש אפשרויות פעולה רבות לאותה סיטואציה תמיד.
- להגדיל את תחומי האחריות של הילד עלי ידי נתינת תפקיד אקטיבי על מנת לתת תחושת שליטה לחייו. למשל לומר לו שהוא זה שמסדר את המפגש בגן כי הוא גדול ויכול.
- לתמוך- מערכות התמיכה שהזכרתי קודם חשובות- להיות שם בשבילו, לשדר אמון, בטחון וחזרה לשגרה (קרה ולא יקרה שוב, אנחנו פה בשבילך)
- נקודת ההתייחסות כל הזמן על ה"כאן ועכשיו" ולעתיד. אין מקום לעבר בהתמודדות, כאשר מנגנוני ההגנה (הכישורים ההשרדותיים הטבעיים שלנו) ישתקמו, הוא יוכל לגשת לעסוק בעבר, אין צורך "להעיר דובים" אם אינם משפיעים על ההווה והעתיד.
- השפעת תגובת ההורים קריטית, לכן הורה שיש לו חרדות או יסורי מצפון בעקבות המקרה, רצוי שילך לקבל תמיכה נקודתית על מנת לחזק את עצמו ולהיות מסוגל להיות חזק מול ילדו.
מצבים שעלולים לעקב שיקום ושיפור במצב במקרה וקיימת טראומה:
- פערים בין התמודדות הדמויות החשובות בחיי הילד: אמא הסטרית, אבא מתעלם וכדומה.
- ניתן מקום למשחקי כוח על בסיס שינוי בשגרה כתמיכה- הילד שולט בהורים והם מאבדים סמכות מולו, מפחדים לפגוע במסווה של רחמים אך למעשה עושים ההפך- מרופפים את הגבול הברור ששומר על הילד ועל שגרתו.
- האירוע הנוכחי העצים בעיה שכבר הייתה נוכחת קודם.
מתי רצוי לפנות לטיפול נפשי?
כאשר מתגלים קשיים בתפקוד ואיכות החיים נפגעת וכבר ממש קשה לבד. כאשר השגרה ממנעת לחזור והקשיים הרגשיים נהיים בולטים למי מהצדדים. בטיפול בילדים הקשר יווצר סביב משחק ומוסיקה אצל ההורים בהדרכה ממוקדת וטיפול לפי צורך.
