ב6.8.2019 השתתפתי בכנס באוניברסיטת חיפה “התעללות ופגיעה בילדים” – בחסות הפקולטה לרווחה ובריאות, ביה”ס  לטיפול באמצעות אומנויות

(שם הוכשרתי בתואר הראשון, השני וכעת לומדת לימודי תואר שלישי שם).

כאמור, במקצוע שלי לעולם לא מפסיקים ללמוד ואני הולכת להעשיר את ארגז הכלים שלי לעיתים קרובות. אני בוחרת בקפידה את הכנסים בהם אני משתתפת, גם כמנחה וגם כמשתתפת – מי מעביר, מה אקבל בהם ועוד ובעיקר כמובן כנסיפ בתחום ההתמחות שלי – פסיכולוגית הילד, המתבגר וההורות.

הכנס הנוכחי הוצג ככזה שמלמד “איתור, זיהוי והערכה” בהתעללות בילדים, כך נכתב בפרסום.

הכנס התחיל בתי הרצאות מליאה ואחריהן התחלקנו לסדנאות.

הכנס היה סיום לשלושה ימים שעסקו בנושא בכותלי האוניברסיטה אנשי מחקר, טיפול, יעוץ וחינוך מהארץ ומהעולם. היום השלישי היה פתוח להשתתפות מבחוץ.

הרצאת הפתיחה הייתה של פרופסור רוברט גפנר . גפנר הוצג כחוקר התחום של התעללות בילדים מזה 30 שנים, מי שהקים בארה”ב אגודה לטיפול בתחום (IVAT=INTITUTE OF VIOLENCE, ABUSE & TRAUMA) , עורך מספר ירחונים בנושאי התעללות ילדים, מנחה מנוסה ועוד.

הרצאתו של פרופ’ גפנר עסקה בניכור הורי (PAD-PARENTAL ALINETION DISORDER). גפנר דן במחקרים לאורך השנים. הוא האיר את עיננו בכל שהם לוקים בחסר מסיבות רבות.

הוא הדגיש כי עד לעשור האחרון נהוג היה להתעלם מעוצמת הפגיעה בילדים בעת התעסקות בתופעה השכיחות הייתה לטפל בה רק בדיעבד כטראומת ילדות כשהטיפול מתקיים מול המבוגרים “ששרדו” את התופת. (בחירת המילים בסיכום לקוחה מההרצאה- הערת הכותבת).

גפנר סקר מחקרים רבים ומגמות לאורך השנים שהתבססו על מחקרים שלא נעשו כראוי ולכן הוא טוען לצערו הרב, חוסר ראיות והוכחות אפיריות מקשה עלינו להבין לעומק את התופעה של ניכור הורי וההשלכות על הילדים שהוא מאמין שהם חמורות הרבה יותר ממה שמחקרי העבר הראו. לכן, לדידו, הקים את האגודה IVAT. 

גפנר סקר מדדים שונים שניסו להסתמך עליהם לאורך השנים לשם בדיקת עוצמת ההתעללות והיקף התופעה וחלק עליהם. הוא עדיין מאמין שאפר לדייק יותר, שיש שם סעיפים בעייתים שלא מראים תמונה מלאה ושיש ילדים שיכולים “לפול בין הכסאות” בשאלות ובאופן הגישה אליהם וכך לא יחשבו כחווים התעללות למרות קיומה.

גפנר שיתף כי הוא שמח, למרות הקצב האיטי של התקדמות המחקר, שבספר האבחונות הפסיכאטריות DSM-5    סוף סוף נכנס הניכור ההורי כקטגוריה נפרדת של הפרעה בהתפתחות. כן ציין את האיגוד הבריטי ICD11 להפרעות נפשיות שגם לאחרונה הכיר בניכור הורי כגורם להפרעה התפתחותית.

גפנר מבקר את האופן בו תשאלו ילדים ומבקש לשנות את שיטת האבחון לתצפיות אודות התנהגיות ותפקוד.

גפנר סקר את אי האיזון המגדרי לאורך השנים- אמא שהייתה מנכרת כנגד האבא היו לוקחים לה את המשמורת ב28%, אבות שהסיתו את הילדים מול האמא רק ב-12% היו מפסידים את המשמורת. 

גפנר הצביע על ילדים שמנכרים- שמשקרים ולמעשה יוצרים ניכור ואמר כי יש להניח את הדעת גם על זה ולכן תצפית ועבודה בצוות חשובים להבנת המצב וכי מטרת העל היא טובתו של הילד.

*********************************************************************

אחריו עלתה דר’ יפעת כרמל שערכה מקראה חדשה ששמה “ילדים הלכודים באלימות”. דר’ כרמל גם היא שאלה האם התאוריות של ניכור הורי נחקרו באופן מספיק. היא ציינה את המגמות השונות של תפיסת מערכת המשפט בעניין לאורך השנים.

כרמל ציינה כי ניכור הורי הינו פגיעה עקיפה אך לחלוטין חשוב לכנות אותה “אלימות ביתית”.

היא מבקשת מאיתנו להיות מודעים לנשים שהיו שבויות באלימות וניסו לשמור על הילד והינן מוגדרות כמנכרות ומסיטות וכמה בעייתי להכליל אותן תחת קטגוריה זו.  אם נצליח להבין את המניעים שלהן שהן טובת הילד כמובן. היא מציינת כי קיים חוסר עקיבות בדרך בה שופטים ניגשים לנושא של אלימות כנגד נשים ומזכירה מאמר משמעותי של Perrin, 2017 ומדגישה כי לעיתים קרובות השופט לא מכיר בקורבנות האישה.

ניתן לקרוא יותר בדוקטורט שלה ובמקראה אותה ערכה.

בהמשך השתתפתי בסדנה בת 3 שעות עם דר’ יפעת כרמל שהייתה לא פחות ממכווננת עבורי להבנת התחום באופן חדש. הסדנה סקרה את ממצאי מחקר הדוקטורט שלה ולימדה אותנו כלי לטיפול באמצעות אומנויות בילדים שחוו התעללות ביתית.

ממצאי המחקר של כרמל :

  • הוויתם של הילדים מורכבת משתי חוויות בסיס: אלימות ומציאות יום יום.
  • המשמעות שמכניסים העימותים האלימים בין ההורים לחיי הילדים היא תוצר של המתח והעניין שמייצרת הדרמה, כמו גם של התפקידים שמסמנים ההורים עבור הילדים.
  • הילדים מפנימים מסרים מטשטשי מציאות אלימה אשר עומדים בבסיס תפיסתם את תסריט האסקלציה של ההורים.

שנים רבות ניסו להבין את עולמם של הילדים דרך העולם המילולי אך המחקרים הוכיחו כי זה לא אפשרי, זו אינה שפה טבעית להם. לעומת זאת, שפת האומנות היא הטבעית להם.

כרמל בנתה, פיתחה וחקרה מודל של התערבות קבוצתית- אישית (3 ילדים ו3 מטפלים) בת 24 מפגשים בטיפול באומניות. כל 3 מפגשים מתנסים בתחום אומניות אחד. אחת המטרות היא לעזור לילד לא רק לעבד את השבר המשפחתי והכאב אלא גם לקבל כלי להתמודד עם שברים בחייו בהמשך, לקיים תיקון של השבר על ידי יצירת משהו חדש וכן ובעיקר למצוא משמעות. תחום חוזק אחד שילווה אותו ודרכו הוא יועצם, יושמע, יראה ויהיה משמעותי.

הקבוצה מעניקה תחושת שייכות טובה מהמקור, משנה פסקול חיים צורמני להרמוני, תחושת שיתופיות יעילה ועוד- זהו התיקון של חוויות הילדות האלימות.

כאשר דר’ כרמל תיארה זאת סיפרתי לה את המקרה אותו חשפתי בYNET אודות הדרך בה אני התמודדתי עם שברים, אמנם לא מאלימות, בחיי- באמצעות המוסיקה .

כמי שעובדת לא פעם עם ילדים ונוער שחוו אלימות בבית וכמי שקרובה באופן אישי לנושא הניכור ההורי מצאתי את יום העיון מעמיק, מעשיר ומועיל עד מאוד.

ממליצה להחשף למחקרים נוספים בתחום ולתרום להמשך ההכרה בחשיבות מחקר אמיפרי שתוצאותיו יוכלו להוביל שינויים משמעותיים בשטח למען בטחונם הנפשי של ילדים רבים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

6 + 19 =

© 2019 הדס שמואל – טיפול רגשי במוסיקה.

בניה - שמרת דיגיטל - מומחה מחשוב ואינטרנט, עיצוב - סטודיו לעיצוב הלית קלכמן

Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support
Scroll Up